במשך מעל 30 שנה אני פועל בלב השדה החינוכי כמחנך, מנהל, במאי ומרצה. מתוך שילוב ייחודי של ניסיון שטח, כלים יצירתיים והומור חכם אני מרצה ויוצר סדנאות שפותחות לב, מציתות השראה ומניעות לפעולה.
הדרך שלי התחילה לפני מעל לשלושים שנה כמדריך בפנימייה לנוער בסיכון, והמשיכה כמחנך, מנהל פנימייה ומנהל בית ספר. במקביל לדרך החינוכית, למדתי בימוי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב, והתחלתי לשלב בין שני העולמות, חינוך ויצירה, בצורה ייחודית שמדברת ללב. נקודת מפנה משמעותית במסע שלי הייתה כשהבת שלי חלתה. מתוך ההתמודדות הזאת צמח חיבור עמוק לעולם הליצנות הרפואית, ומשם גם לליצנות החינוכית – לא כליצנות שמצחיקה מהצד, אלא ככלי רגשי-חברתי משמעותי שמאיר מבפנים.
מאז ועד היום אני פועל כליצן חינוכי במסגרת "המרכז לליצנות חינוכית בשיטת טליה ספרא", כחבר בקבוצת "רופאי חלום", במאי תיאטרון, מרצה ומנחה קבוצות וסדנאות לארגונים, לצה"ל, לבתי ספר ולקהילות. כקצין במילואים במערך הנפגעים בצה"ל, אני פוגש מקרוב את האתגרים הרגשיים הכי עמוקים ומביא לשם את כל הכלים שצברתי לאורך השנים.
מכל התחנות שעברתי, למדתי דבר אחד חשוב: בכל אדם – תלמיד, מורה, מנכ״ל, מפקד או הורה טמון הכוח להיות האדם הנכון במקום הנכון.
זה שמקשיב, שמחבר, שמאיר, ודווקא ברגע הנכון – להיות זה שמצמיח כנפיים.
“אני לא מרצה כדי לדבר, אני מרצה כדי להצית אור בלבבות. בכל מפגש עם הקהל אני מגלה מחדש איך סיפור אחד יכול לשנות כיוון של חיים.”
שהשגרה לוחצת, היצירתיות דועכת, והלב מבקש משהו אחר אבל הראש לא תמיד יודע איך?
"אפים על החיים" היא לא עוד הרצאה. זו הזמנה למסע: כן, מצחיק, אישי ובעיקר אנושי.
כזה שעובר דרך בתי ספר, חדרי מורים, יחידות צה"ל, קהילות וארגונים ומגלה שוב ושוב:
לאורך שלושה עשורים בחינוך, בתיאטרון ובליצנות רפואית וחינוכית, אני פוגש מקרוב את המקומות שבהם עבודת הצוות נתקעת ואת המקומות שבהם היא נולדת מחדש.
בהרצאה אנחנו נוגעים, צוחקים ולומדים: איך לחזור להקשיב באמת, איך להוריד מגננות, ואיך דווקא הומור ונוכחות – בונים בסיס תקשורתי אמיתי, יעיל וזורם בין אנשים.
השירות שלי כקצין במערך הנפגעים בצה"ל מפגיש אותי עם רגעים אנושיים עמוקים במיוחד, שבהם דרושים אומץ, רגישות ויכולת לפעול כצוות תחת לחץ. גם שם, הכלים מעולמות הליצנות והבמה מוכיחים את עצמם שוב ושוב.
• השראה מסיפורים שקרו באמת
• כלים פשוטים וישימים ליצירת תקשורת עמוקה, זורמת ומשמחת
• חיבור רגשי חזק לצוות ולמשמעות של מה שאנחנו עושים
• שילוב של עומק, צחוק, הקשבה ואמת
העולם של היום רץ מהר- הלחץ, הבגרויות, החברים, הרשתות, המשפחה…
ובתוך כל זה, לפעמים אנחנו מרגישים לבד או מרגישים שמישהו לידנו עובר משהו אבל לא תמיד יודעים מה לעשות, מה להגיד, או איך להיות שם בשבילו.
“אף על עצמו” היא הרצאה מיוחדת לבני נוער – מרגשת, מצחיקה ואמיצה- שעוזרת לגלות את הכוחות שיש בכל אחד מאיתנו.
דרך סיפורים אמיתיים מהחיים, מבתי חולים, בתי ספר, והחיים האישיים שלי נלמד איך דווקא הומור, הקשבה, נוכחות ורגישות יכולים להפוך אותנו לחברים טובים יותר, לאחים טובים יותר, ולבני אדם שמחזיקים אחד את השני גם כשקשה.
נבין למה לפעמים "להצחיק מישהו" זה לא סתם בדיחה אלא דרך לומר לו: אני רואה אותך. אני איתך.
ניגע גם ברגעים שבהם לא ידעתי מה להגיד אבל נשארתי, וזה שינה למישהו את כל היום.
כי לפעמים, מספיק שנעז להיות שם כדי שמשהו יתחיל לזוז.
השירות הצבאי מביא אתו לא מעט אתגרים. עומס, עייפות, תפקידים שוחקים, ומפגשים עם רגעים מורכבים של אנשים מסביבך.
החייל שצריך אותך רגע בצד.
הטירונית שחווה קושי רגשי.
המפקד שמנסה להחזיק את הצוות גם כשהוא בעצמו מרגיש מותש.
“להרים את האף” היא לא הרצאה על לחשוב חיובי או להוסיף סוכר ללימון. להפך. זו הרצאה על היכולת להתמודד עם הלימון כמו שהוא ולגלות שאפשר לגדול ממנו.
על איך להיות שם בשביל מישהו אחר דווקא כשגם אתה עצמך לא בטוח אם אתה עומד או יושב.
מתוך ניסיון ארוך כקצין מילואים במערך הנפגעים, לצד שלושה עשורים בליווי חינוכי, ליצנות רפואית ובימוי תיאטרון נולדה הרצאה שמדברת את המציאות בגובה העיניים.
בה נבין מה זה אומר להיות משמעותי באמת.
איך נוכחות, הומור, הקשבה ואנושיות יכולים לשנות לָמישהו את היום, ולפעמים את כל השירות.
לכל אחד מאיתנו יש אנשים שעיצבו את הדרך שלנו.
לפעמים אלו דמויות גדולות מהחיים ולפעמים, דווקא מישהו קרוב, פשוט, אבל אמיתי.
כשהחלטתי לתלות על קיר חדר העבודה שלי שלוש תמונות של אנשים ששינו את חיי לא תיארתי לעצמי שזה יהפוך ללב של אחת ההרצאות הכי אישיות ומשמעותיות שיצרתי.
בהרצאה "התמונות שעל הקיר", אני לוקח אתכם למסע דרך הסיפורים של שלושת האנשים שבתמונות. שלושה אנשים שונים מאוד, אבל כולם שידרו לי את אותה אמת:
נדבר על מה זה אומר לחיות חיים של שליחות,
על הבחירה לראות כל משימה, קטנה כגדולה, כאפשרות להותיר חותם.
על הרגעים שבהם מתחשק לוותר ואיך דווקא שם מתבהרת המשמעות.
ועל השאלה שכולנו צריכים לשאול את עצמנו מדי פעם:
האם אני אהיה ראוי לתלות את התמונה שלי על הקיר של עצמי?
בסיום ההרצאה נחשפת התמונה הרביעית.
“סדנה היא ההזדמנות לצלול לעומק. בכל יצירה, תנועה או שיחה אני לומד מחדש כמה מפגש אמיתי יכול לרפא ולחבר בין אנשים.”
מתאים לצוותי חינוך, תלמידים בקבוצות קטנות וצוותי עבודה בחברות וארגונים
לכל אחד מאיתנו יש ליצן קטן בפנים.
אחד אמיתי. לא זה שמנסה להצחיק אחרים אלא זה שמסכים להיות פשוט, כן, ובלי מסכה.
“מה אתה ליצן?” היא סדנת המשך להרצאות “אף על עצמו” ו“אפים על החיים״.
ומזמינה אותנו לגלות את הצד הילדי, המשוחרר והאמיץ שבנו – זה שלא מתבייש להרגיש, לטעות, ולצחוק על עצמו בדרך.
דרך משחקים, תרגילי תנועה, נשימה והומור נלמד להקשיב מחדש, לראות אחד את השני, ולהתחבר לא ממקום של שליטה או שיפוט, אלא מגובה האף– ומגובה הלב.
נניח על עצמנו אף אדום, הפעם באמת, ונחווה איך הוא הופך לכלי של נוכחות, הקשבה וקלילות,
בתוך העולם הרציני מדי שאנחנו חיים בו.
הסדנה מיועדת לצוותי חינוך, צוותי עבודה בארגונים ובחברות,
ולכל מי שמרגיש שהגיע הזמן להזכיר לעצמו איך זה להיות פשוט, באמת.
משך הסדנה: כשעתיים (כולל הפסקה קצרה)
הסדנה כוללת תנועה ותרגול בחלל
בואו לפגוש את הליצן שלכם.
הוא כבר מחכה שתתנו לו לצאת.
מתאים לצוותי חינוך, תלמידים ולצוותי עבודה בחברות וארגונים
יש משהו בעץ שמלמד אותנו על שורשים. ויש משהו בליצן – שמזכיר לנו לצמוח מהם.
“מתלוצעצים״ היא סדנה ייחודית שמשלבת בין יצירה בעץ לבין עבודה ליצנית ־ אנושית על תקשורת, הקשבה ושותפות.
צוותים קטנים (2–3 משתתפים) מקבלים ערכת בנייה מעץ – לרוב שולחן קפה וכיסאות ויוצאים לדרך.
אבל מהר מאוד מתברר שהחלק המורכב באמת… הוא לא הפטיש או המסמרים,
אלא איך עובדים יחד.
תוך כדי הבנייה, שפוץ הליצן עובר בין הצוותים,
ובדרכו הייחודית של ליצן חינוכי מעודד שיח פתוח, אמיתי ולעיתים גם מצחיק ומרגש.
באמצעות שאלות פשוטות ועמוקות הוא פותח מרחב של הקשבה:
איך אתם מקבלים החלטות?
מי מוביל ומי מקשיב?
ומה קורה כשמשהו נשבר- בעץ או בקשר?
מנחי הסדנה:
אלישי אדרעי – עוסק באנשים ובעצים מעל עשרים שנה
אוריה טפרברג – מנחה קבוצות ומגדל אפים אדומים להנאתו
ויחד יוצרים מרחב שבו יצירה, שיחה וליצנות נפגשות באופן הכי טבעי בעולם.
משך הסדנה: כ- 3.5 שעות
מתאים לארגונים וחברות, צוותי חינו ותלמידים.
מטרה: בניית הקשבה מיטיבה, שיתוף אמיתי, ויכולת לשבת ולדבר – באמת
הפודקאסט “מחפשים את הלמה” בהגשת אוריה טפרברג ואלישי אדרעי.
בכל פרק נצלול אל תוך סיפור, בחירה או רגע בחיים וננסה להבין מה מניע אותנו באמת ואיך כל אחד מאיתנו יכול להפוך את הסיפור שלו להזדמנות לעשות שינוי
“אתמול בבוקר, בשעה עשר ושבע־עשרה דקות ושלושים וארבע שניות, דניאל החליט לכתוב ספר. הוא עדיין לא ידע על מה יהיה הספר, אבל הוא ידע שזה יהיה ספר עבה, שיהיו בו לפחות תשע מאות עמודים.” דניאל חולם לכתוב ספר, אבל כשהוא משתף אנשים בחלום שלו – הוא מגלה שעליו להתמודד עם תגובותיהם השונות.
עד שמישהו אחד מקשיב לחלום שלו ברצינות רבה, ולמישהו הזה קוראים שפוץ. אבל מי זה שפוץ ולמה יש לו שם מוזר כל כך? מאיפה הוא הגיע וכיצד החלום לכתוב ספר לא הלך והתפוגג?
אוריה טפרברג, מחנך ובמאי בתיאטרון וליצן רפואי וחינוכי מעל עשרים שנה.
בעבודתו כליצן פגש אוריה (או שפוץ בשמו הליצני) עשרות ילדים ואנשי צוות ואיתם אין־סוף סיפורים על התמודדויות ואתגרים ועל הרבה חלומות.
הספר שלפניכם עוסק באחד הנושאים השכיחים שאיתם מתמודד כל ילד (וגם אנחנו המבוגרים) "הזכות לחלום". דרך ארגז הכלים הליצני – הספר מציע דרכים יצירתיות לשיח מצמיח ומעצים, מול כל אחד שמחליט שדווקא אותנו הוא רוצה לשתף בחלום שלו.
נפגשנו עם אוריה לפעילות השראה לסוף שנה לצוותי חינוך גני ילדים ובלתי פורמלי בקיבוץ. הייתה הרצאה מרתקת, מרגשת, מעוררת עניין והשראה הגורמת לחשוב על הרגעים הקטנים והאישיים של אנשי ונשות חינוך עם ילדים ונוער שצריכים שיסתכלו עליהם בעיניים טובות ולעיתים גם שונות ויצירתיות ובעיקר עם אמונה ביכולתם וגם ביכולותינו לחולל שינוי.
נורית / רכזת חינוך, קיבוצי עמק חפר
אין הרבה הרצאות שמשאירות אותך עם חיוך בלב ומחשבה עמוקה בראש. ההרצאה של אוריה טפרברג היא בדיוק כזו. באומץ, בהומור ובכנות מרגשת, אוריה משתף את סיפור חייו ומה הוביל אותו לעולם הליצנות הרפואית החינוכי שלנו, ומזכיר כמה כוח יש למבט טוב, לקשר אנושי וליכולת לראות את הילד או האדם מאחורי ההתנהגות. הרצאת חובה לכל איש ואשת חינוך ולכל מי שרוצה להחזיר לעצמו את האופטימיות, החמלה והחיוך, גם ברגעים המאתגרים ביותר.
מומלץ מכל הלב!
קרן עזריה / אוריה הופיע במסגרת אירוע הוקרה לסיום עבודת מינהלת המפונים במחוז צפון של משרד החינוך
הזמנו את אוריה ליום שיא לשכבת י׳ במסגרת סיום השנה הראשונה שלהם בתוכנית ״ מעורבות חברתית״. יום מלא פעילויות שכותרתן ״ להיות אזרח בישראל״.
שכבה מאתגרת, שמעולם לא ראיתי אותם ככה מרותקים ושקטים. כאילו נעשה קסם. חלקם אף בסוף ההרצאה נגשו וחיבקו את המרצה.
תודה שנגעת בנו כך.
גלית- רכזת חברתית תיכון שמעון בית צבי גבעתיים
אוריה יקר, תודה על ההרצאה בתוכנית 'מתחדשות'.
הצלחת לרתק ולהצחיק מאות נשים, ועוד דרך הזום.
מברכת אותך ואותנו שכמה שיותר קהל ייחשף להרצאה
סיון רהב מאיר
שוב תודה אוריה על שיחה מחזקת ומרתקת!
אנשים יצאו נפעמים!
תודה גדולה, תמשיך לעשות חייל,
אביטל, מועצה מקומית קצרין
תודה רבה רבה על שיחה שיצאה מהלב ונכנסה ללב!
המשך בעשייתך המבורכת 🙏🏻🙏🏻🙏🏻
אורטל, רכזת חברתית לאורו נלך
אוריה, חווינו איתך שבת נפלאה,יצאנו ברוממות רוח ,בלב שמח ובעיקר הורדנו הרבה קליפות ונגענו במהות הפנימית ,בזהות ובשליחות האמיתית שלנו .
ריתקת את הבנות בסיפורים אישיים משולבים בדברי ערך שכל תלמיד צריך לשמוע ולהתגדל מזה . זכינו. תודה,
ספיר, רכזת חברתית – אולפנת טליה
שפוץ (אוריה) היקר,
זכינו לחוות איתך מסע משמעותי ומתוק אל השמחה והנתינה.
תלמידינו פגשו אותך עם סיפורך האישי, נהנו, התעניינו ולקחו לעצמם מהמפגש והמסע גם כהכנה לחג הפורים אך בעצם לשנה כולה.
אני מבקש להודות לך על המתנה הגדולה שהענקת לתלמידים ולצוות, לחפש את הליצן שבתוכם.
תודה רבה.
קובי בראון, יב"ע שומרון
היי אוריה,
רציתי לכתוב לך שהיה כל כך מרגש אתמול. אנשים מאוד התחברו, וקיבלתי פידבקים חיוביים!
היה מקסים ונהנינו מאוד.
כמובן שאני אמליץ איפה שרק ניתן. תודה 😊🙏
שני- מנהלת משאבי אנוש חברת הגז הטבעי לישראל